הי, אני אפרת, אמנית ויוצרת מכל מיני. אוהבת לגעת בחומרים שונים, להכיר, לתת לזה להרחיב אותי ואת גבולותיי (שמעתי שקוראים לזה אמנית רב חומרית). מרגישה שאמנות ומלאכות מחברות אותי למי שאני, מחברות אותי לאנשים שישבו ועשו פעולות דומות תחת העצים, אלפי שנים אחורה: קולעים, שרים, רוקדים סביב מדורות, מקשטים קשתות, תופרים מנעלים, רוקמים חלומות ומציירים בדם ואדמה. אמנות מעוררת בי הרבה רגשות וקולות פנימיים, בתוכם, בוחשת ומזדקקת ונשארת אחרונה אחרי שסיימתי - אהבה.
שנים שהדרכתי טיולים, זו היתה אהבתי הגדולה והחלום שלי מהילדות. חייתי סביב מדורות וככה הייתי גם מריחה. התמכרות למפות, אהבה לצבעים והתפעמות מול סיפורי נדידת יבשות והיווצרות הארץ, הביאו אותי ללמוד גיאולוגיה (בעצם להוציא תואר בזה). תוך כדי גיליתי את אהבתי ליוגה ולמדתי להיות מורה ליוגה ובתוכה הלכתי והתמחתי ביוגה הנשית, יוגה לנשים בהריון, לאחר לידה, נערות וכל מה שקשור למעברים בחייה של האישה. אני אמא לשלושה מתבגרים, שזה מרתק ומעצבן בערך באותה מידה. נדדנו יחד כמשפחה במזרחוק וגם בארץ במשאית שנקראת המסעית (אפשר לקרוא על זה כאן) זה היה מלחיץ וממכר באותה מידה ובעיקר זה היה להיות ממש אני.
בעשור האחרון נחנכתי ליער בדרך שומרי הגן והמלאכות. המהלך הנשי, הפראי והמלאכות הובילו אותי להתעגל עם נשים סביב האש, להתירח איתי, איתן ועם האדמה בלילה החשוך של החודש ביער, ללוות נערות במפגשים סביב קבלת הווסת הראשונה והמיניות. והעוגן שלי, המסע שגילף מתוך הגזע את האמנית שבי, הוא המסע שלי עם הדם. מסע עצום של יציאת הדם והציורים לאור, שכבר נמשך כשש שנים.
